לקח לי קצת זמן לחזור ולדווח מה קורה אצלנו. פשוט היה נדמה לי שעליתי על משהו ורציתי לבדוק בעוד כמה פסוקים, ואתם יודעים, אצלנו אין לא מאגר ספרות הקודש ולא פרויקט השו"ת, אפילו לא קונקורדנציה. אם אתה רוצה להשוות בין פסוקים מקרוב אתה צריך לחכות למשמרת שם. ואף אחד כמובן לא מבטיח לך משמרת בפסוק שאתה רוצה. צריך להפעיל את כל הקסם האישי אצל אתנחתא וסוף פסוק, ואם זה עוזר- יש לך שבוע בפסוק הנכסף. אבל- אתה גם תקוע שם שבוע עד שתוכל ללכת לבדוק את הפסוק הבא. כל זה מסביר לכם למה לקח לי איזה שלושה שבועות להכין את הפוסט הנוכחי.
אז מה רציתי לבדוק?
זוכרים את הסיפור על בניית מקדש שלמה? כולם זוכרים את שלמה- בונה המקדש המפואר, אבל חשוב לא פחות היה חירם- חרש הנחושת שיותר מעשרים פסוקים מתארים את עבודתו המיוחדת: את העמודים שפיסל עם הכותרת והרימונים ועם "שבכים מעשה שבכה וגדילים מעשה שרשראות" והדובדבן שבקצפת- שושן מלמעלה , את ים הנחושת העצום העומד על בני הבקר, את המכונות עם האריות והכרובים, המסגרות והתימורות... בקיצור אמן גדול. עשה שם את פרויקט חייו. חבל שנשארו בתנך רק התיאורים בלי התמונות...
בקרתי לא מזמן אצל חירם, כשהייתי במשמרת במלכים א ז: וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת-חִירָם מִצֹּר. בֶּן-אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ-צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת-הַחָכְמָה וְאֶת-הַתְּבוּנָה וְאֶת-הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת וַיָּבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעַשׂ אֶת-כָּל-מְלַאכְתּוֹ.
המקצוע שלו קשור לאבא שלו- איש צורי חורש נחושת. אבל אני, מה לעשות, עמדתי ליד אמא שלו (חפשו אותי עם זכוכית מגדלת..) היה לי קצת משעמם והתחשק לי איזה סמול טוק. עמדתי ממש לידה אבל לא ידעתי איך לפנות אליה-לא נעים לומר "אישה אלמנה, אפשר לשאול אותך שאלה"..החלטתי לומר "אמא של חירם". למען האמת, גם עם הפתרון הזה לא היה לי כל כך נוח. זקף אומר שאני פמיניסטית, אולי זה קשור, אבל אני חושבת שזה לא יפה להתייחס למישהו כ"אלמנה של.." או "אמא של.." (גם זקף לא היה מוכן שיקראו לו "אח של תלישא קטנה").
כל העניין הזה של איך לפנות אליה רק הוריד לי פתאום את האסימון שמי שחיבר את הסיפור הזה לא ניסה להיות פוליטקלי קורקט אבל דווקא הישירות הזו מצליחה לספר את הסיפור. תחשבו - אישה אלמנה. יש לכם מושג מה זה להיות אלמנה בתנך? איך מגדלים ילדים? איך מביאים בכלל לחם הביתה? והאישה האלמנה הזו , הבן שלה- תראו לאן הוא הגיע! מי שכתב כאן שהיא אישה אלמנה בעצם כתב : מאחרי האמן הזה עומדת אמא שגידלה אותו לבד ורק בזכותה הגיע עד הלום. היא דאגה שהבן שלה יקבל את ההכשרה האמנותית, שיילך להיות שוליה של השכנים. היא אמרה לו כל ערב- יש לך כישרון, בתוך תוכי אני חשה...אתה עוד תגיע רחוק...
עמדתי לידה והצדעתי. ואז נזכרתי בעוד "אמא של" שגם היא "אשה אלמנה". זו ממלכים א (יא 26) זוכרים? וְיָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֶפְרָתִי מִן-הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ.
לה דווקא יש שם ושם לא נזכר בכלל האבא, אולי התפקיד שלו בסיפור היה פשוט לא להיות. כן כן יש תפקיד כזה. אני מכירה כמה אנשים שכשהם נמצאים לא קורה שום דבר טוב. וכשאני מדמיינת את ההיסטוריה בלעדיהם... חבל על הזמן.
אולי אבא שלו היה כזה. אולי זה לא האשיות של האבא אלא פשוט מה שהחיים עושים לילד שאין לו אבא. במקום למרוד באבא שלו הוא מורד במלך...
אבל בכלל לא רציתי לדבר על האבא שאיננו. רציתי לעמוד קצת ליד צרועה ולהבין איך עושים את זה.
שבועיים חיכיתי עד שנתנו לי לעמוד שם.
אבל אל תשאלו.לא הצלחתי להחליף איתה מילה. יש לצרועה עוד 8 ילדים. מופרעים אחד אחד.
מעניין במי הם ימרדו. בינתיים הם עושים את המוות לאמא שלהם.
אז מה רציתי לבדוק?
זוכרים את הסיפור על בניית מקדש שלמה? כולם זוכרים את שלמה- בונה המקדש המפואר, אבל חשוב לא פחות היה חירם- חרש הנחושת שיותר מעשרים פסוקים מתארים את עבודתו המיוחדת: את העמודים שפיסל עם הכותרת והרימונים ועם "שבכים מעשה שבכה וגדילים מעשה שרשראות" והדובדבן שבקצפת- שושן מלמעלה , את ים הנחושת העצום העומד על בני הבקר, את המכונות עם האריות והכרובים, המסגרות והתימורות... בקיצור אמן גדול. עשה שם את פרויקט חייו. חבל שנשארו בתנך רק התיאורים בלי התמונות...
בקרתי לא מזמן אצל חירם, כשהייתי במשמרת במלכים א ז: וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת-חִירָם מִצֹּר. בֶּן-אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ-צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת-הַחָכְמָה וְאֶת-הַתְּבוּנָה וְאֶת-הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת וַיָּבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעַשׂ אֶת-כָּל-מְלַאכְתּוֹ.
המקצוע שלו קשור לאבא שלו- איש צורי חורש נחושת. אבל אני, מה לעשות, עמדתי ליד אמא שלו (חפשו אותי עם זכוכית מגדלת..) היה לי קצת משעמם והתחשק לי איזה סמול טוק. עמדתי ממש לידה אבל לא ידעתי איך לפנות אליה-לא נעים לומר "אישה אלמנה, אפשר לשאול אותך שאלה"..החלטתי לומר "אמא של חירם". למען האמת, גם עם הפתרון הזה לא היה לי כל כך נוח. זקף אומר שאני פמיניסטית, אולי זה קשור, אבל אני חושבת שזה לא יפה להתייחס למישהו כ"אלמנה של.." או "אמא של.." (גם זקף לא היה מוכן שיקראו לו "אח של תלישא קטנה").
כל העניין הזה של איך לפנות אליה רק הוריד לי פתאום את האסימון שמי שחיבר את הסיפור הזה לא ניסה להיות פוליטקלי קורקט אבל דווקא הישירות הזו מצליחה לספר את הסיפור. תחשבו - אישה אלמנה. יש לכם מושג מה זה להיות אלמנה בתנך? איך מגדלים ילדים? איך מביאים בכלל לחם הביתה? והאישה האלמנה הזו , הבן שלה- תראו לאן הוא הגיע! מי שכתב כאן שהיא אישה אלמנה בעצם כתב : מאחרי האמן הזה עומדת אמא שגידלה אותו לבד ורק בזכותה הגיע עד הלום. היא דאגה שהבן שלה יקבל את ההכשרה האמנותית, שיילך להיות שוליה של השכנים. היא אמרה לו כל ערב- יש לך כישרון, בתוך תוכי אני חשה...אתה עוד תגיע רחוק...
עמדתי לידה והצדעתי. ואז נזכרתי בעוד "אמא של" שגם היא "אשה אלמנה". זו ממלכים א (יא 26) זוכרים? וְיָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֶפְרָתִי מִן-הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ.
לה דווקא יש שם ושם לא נזכר בכלל האבא, אולי התפקיד שלו בסיפור היה פשוט לא להיות. כן כן יש תפקיד כזה. אני מכירה כמה אנשים שכשהם נמצאים לא קורה שום דבר טוב. וכשאני מדמיינת את ההיסטוריה בלעדיהם... חבל על הזמן.
אולי אבא שלו היה כזה. אולי זה לא האשיות של האבא אלא פשוט מה שהחיים עושים לילד שאין לו אבא. במקום למרוד באבא שלו הוא מורד במלך...
אבל בכלל לא רציתי לדבר על האבא שאיננו. רציתי לעמוד קצת ליד צרועה ולהבין איך עושים את זה.
שבועיים חיכיתי עד שנתנו לי לעמוד שם.
אבל אל תשאלו.לא הצלחתי להחליף איתה מילה. יש לצרועה עוד 8 ילדים. מופרעים אחד אחד.
מעניין במי הם ימרדו. בינתיים הם עושים את המוות לאמא שלהם.
