חוץ מחיות מתות, באמת שאין הרבה נבלות בתנ"ך. תאמינו לי. אני ספרתי.
אבל בשבוע שעבר עמדתי ליד אחת. לא נעים. שבוע ליד נבלה. לא הייתם מתחלפים איתי- נכון?
זו הייתה נבלה של מלכה. אחת שהתנ"ך באמת חושב שמגיע לה להיות נבלה.
כלומר- מסתבר שלמות זה לא הכי גרוע. הכי גרוע זה למות ולא להקבר.
אתם בטח מכירים- זו אחת הקללות היותר מפחידות "וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל, לְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ".(דברים כח)
וזה מה שקרה לאיזב, מלכה בת מלך :
וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ וְלֹא-מָצְאוּ בָהּ כִּי אִם-הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם....וַיָּשֻׁבוּ וַיַּגִּידוּ לוֹ וַיֹּאמֶר דְּבַר-יְהוָה הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד-עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת-בְּשַׂר אִיזָבֶל. וְהָיְתָה נִבְלַת אִיזֶבֶל כְּדֹמֶן עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל אֲשֶׁר לֹא-יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל.(מלכים ב ט)
שבוע שלם ליד נבלה. זמן איכות להרהר למה זה כל כך חשוב לכם לקבור או דווקא לא לקבור.
כן, מה הסיפור הזה של הקבורה שאפילו עבריין שהוצא להורג זכאי לה על פי חוק?
למה אנשים מוכנים לסכן את החיים של עצמם כדי להביא לקבורה משהו שם מעריכים (פעם בילתי שבוע עם אנשי יבש גלעד במסע להביא את שאול ובניו לקבורה. תאמינו לי זו הייתה סכנת נפשות להתקרב לחומה של בית שאן ולקחת מהפלישתים את הגופות)
משמרת שלמה לחשוב עליכם בני האנוש, שאין לכם חיי נצח כמוני.
אז מה יש לכם בעצם?
חיים קצרים,מוות ארוך מאד, ונסיונות נואשים להשאיר זכר.
איזבל נהיתה כְּדֹמֶן עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה ... אֲשֶׁר לֹא-יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל.
אין מצבה אין יד. אין על מה להצביע לילד בסיור ולהגיד לו: "רואה, כאן קבורה איזבל, מלכה בת מלך. לא תאמין מה הצידונית הזו הצליחה לחולל ביזרעאל.."
זכרון, עניין לא פשוט. גם קהלת אמר את זה, אני זוכרת.
מי שיש לו זכר, איזה קבר להתפאר בו, הסיכויים שלו להיזכר גדלים.
אבשלום דרך אגב, דאג לזכרון הזה עוד בימיו. אולי הוא ידע שכשאתה לוקח סיכון ומורד, יש סיכוי שתפסיד ואז לא בטוח שירצו בכלל להזכיר אותך.
שבוע שלם חשבתי ויש לי מסקנה.
התנ"ך נכשל.
נכון, איזבל לא נקברה.
אבל תודו, שהיא גם לא נשכחה.
התנ"ך בעצמו העניק לה את חיי הנצח שרצה לשלול ממנה.
בכל שנה אלפי ילדים שומעים "כך מסופר על איזבל, שהייתה מלכה בת מלך. לא תאמינו מה שהצידונית הזו חוללה ביזרעאל..."
1:0 לאיזבל.
אבל בשבוע שעבר עמדתי ליד אחת. לא נעים. שבוע ליד נבלה. לא הייתם מתחלפים איתי- נכון?
זו הייתה נבלה של מלכה. אחת שהתנ"ך באמת חושב שמגיע לה להיות נבלה.
כלומר- מסתבר שלמות זה לא הכי גרוע. הכי גרוע זה למות ולא להקבר.
אתם בטח מכירים- זו אחת הקללות היותר מפחידות "וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל, לְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ".(דברים כח)
וזה מה שקרה לאיזב, מלכה בת מלך :
וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ וְלֹא-מָצְאוּ בָהּ כִּי אִם-הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם....וַיָּשֻׁבוּ וַיַּגִּידוּ לוֹ וַיֹּאמֶר דְּבַר-יְהוָה הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד-עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת-בְּשַׂר אִיזָבֶל. וְהָיְתָה נִבְלַת אִיזֶבֶל כְּדֹמֶן עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל אֲשֶׁר לֹא-יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל.(מלכים ב ט)
שבוע שלם ליד נבלה. זמן איכות להרהר למה זה כל כך חשוב לכם לקבור או דווקא לא לקבור.
כן, מה הסיפור הזה של הקבורה שאפילו עבריין שהוצא להורג זכאי לה על פי חוק?
למה אנשים מוכנים לסכן את החיים של עצמם כדי להביא לקבורה משהו שם מעריכים (פעם בילתי שבוע עם אנשי יבש גלעד במסע להביא את שאול ובניו לקבורה. תאמינו לי זו הייתה סכנת נפשות להתקרב לחומה של בית שאן ולקחת מהפלישתים את הגופות)
משמרת שלמה לחשוב עליכם בני האנוש, שאין לכם חיי נצח כמוני.
אז מה יש לכם בעצם?
חיים קצרים,מוות ארוך מאד, ונסיונות נואשים להשאיר זכר.
איזבל נהיתה כְּדֹמֶן עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה ... אֲשֶׁר לֹא-יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל.
אין מצבה אין יד. אין על מה להצביע לילד בסיור ולהגיד לו: "רואה, כאן קבורה איזבל, מלכה בת מלך. לא תאמין מה הצידונית הזו הצליחה לחולל ביזרעאל.."
זכרון, עניין לא פשוט. גם קהלת אמר את זה, אני זוכרת.
מי שיש לו זכר, איזה קבר להתפאר בו, הסיכויים שלו להיזכר גדלים.
אבשלום דרך אגב, דאג לזכרון הזה עוד בימיו. אולי הוא ידע שכשאתה לוקח סיכון ומורד, יש סיכוי שתפסיד ואז לא בטוח שירצו בכלל להזכיר אותך.
שבוע שלם חשבתי ויש לי מסקנה.
התנ"ך נכשל.
נכון, איזבל לא נקברה.
אבל תודו, שהיא גם לא נשכחה.
התנ"ך בעצמו העניק לה את חיי הנצח שרצה לשלול ממנה.
בכל שנה אלפי ילדים שומעים "כך מסופר על איזבל, שהייתה מלכה בת מלך. לא תאמינו מה שהצידונית הזו חוללה ביזרעאל..."
1:0 לאיזבל.
הסיום! הסיום!
השבמחקכל כך נהנתי, 1:0 לאיזבל:)
הכניסה המרתקת והמענגת לתוך בין המילים. תודה.
השבמחקורק חשבתי שהרצון להזכר אינו מוחלט או גורף.
נעמי